מילון מונחים
המילון הוא רשימה של מצבים אישיים ובינאישיים, שמרבית הגברים לא למדו ואינם רגילים לתת עליהם את הדעת. מי שמכיר את מה שמצוי כאן ברשימה נמצא במצב טוב יותר להבין מיהו, מה עובר עליו, ומה קורה לו ביחסים שלו עם אחרים, בייחוד ביחסים הקרובים.
חוויות היומיום שלנו ביחסים קרובים - כמו אהבה, אמון, בושה, קרבה, קונפליקט או כעס - נעשות קלות יותר לעיכול, עיבוד, וניהול כאשר יש לנו גם "שפה פסיכולוגית" לתת להן שם ולחשוב עליהן. העובדה שנערים וגברים נוטים פחות מנערות ומנשים לעסוק ב"מה עובר עלי בפנים", מותירה אותם לא פעם מאחור בהתמודדות עם דילמות ביחסים בכלל, ועם נשים בפרט.
כל ערך מציע 4 מבטים:
- הגדרה קצרה - משמעות המושג.
- איך זה נראה - כיצד הוא נראה בחיי היומיום.
- למה זה רלוונטי לגברים - ההשפעה האפשרית.
- נקודת מבט של המרכז לגבריות בריאה - הרלוונטיות שלו לנערים וגברים.
התחילו בכל נושא שמעורר את סקרנותכם.
אינטימיות
אינטימיות היא חוויה של קרבה המתפתחת כאשר אנו מאפשרים לאדם אחר להכיר אותנו ומרגישים בטוחים מספיק כדי להכיר אותו בחזרה. היא יכולה לכלול חיבור רגשי, גופני, מיני, רוחני ואינטלקטואלי.
אינטימיות אינה עוסקת בראש ובראשונה ברומנטיקה או בקרבה פיזית. ברובד עמוק יותר, היא עוסקת ב־לאפשר לאדם אחר להיות עד למשהו מן העולם שחי בתוכנו - למחשבות, לרגשות, לפחדים, לתקוות, לצרכים ולאי־הוודאות שלנו.
הדבר דורש פתיחות ופגיעוּת, אך אין פירושו לשתף הכול או לוותר על גבולות. אינטימיות מתפתחת בהדרגה, ככל שאנו מאפשרים לאדם אחר גישה לחלקים בתוכנו שאיננו מראים לכל אחד.
- לשתף במחשבות, רגשות, פחדים, תקוות ואי־ודאות.
- להביע חיבה ולהרגיש בנוח לקבל אותה.
- להתעניין בעולמו הפנימי של אדם אחר.
- לבקש נחמה, תמיכה או קרבה כשאנו זקוקים להן.
- להיות מסוגלים לא להסכים ועדיין לשמור על חיבור רגשי.
- לחלוק קרבה פיזית או מינית המבוססת על רצון הדדי, אמון וכבוד.
- להרגיש בטוחים מספיק להיות מי שאנחנו, מבלי להיות עסוקים כל הזמן באופן שבו אנו נראים בעיני האחר.
- להרגיש שאדם אחר מכיר באמת חלקים משמעותיים ממי שאנחנו.
אינטימיות היא אחד היסודות של מערכות יחסים משמעותיות. היא יוצרת תחושת שייכות, ביטחון רגשי, אמון ואת החוויה שאדם אחר מכיר ומקבל אותנו.
אבל אינטימיות כרוכה גם בסיכון. ככל שאדם אחר חשוב לנו יותר, כך יש לו גם יכולת גדולה יותר לאכזב אותנו, לדחות אותנו, לבגוד בנו או לפגוע בנו. חוויות קודמות של דחייה, הזנחה, בגידה או מערכות יחסים לא יציבות עשויות לכן לגרום לריחוק רגשי להרגיש בטוח יותר מקרבה.
הגנה על עצמנו מפני אינטימיות עשויה להפחית את הסיכון להיפגע, אך היא גם מצמצמת את האפשרות לקשר עמוק. אינטימיות מתפתחת באמצעות חוויות חוזרות של פתיחות, היענות, אמינות ואמון.
אינטימיות היא אתגר מיוחד עבור נערים וגברים רבים. גברים רבים רוצים בקרבה, אך קיבלו מעט יחסית הכוונה או מודלים כיצד ליצור אותה. עצמאות, שליטה רגשית, מסוגלות והסתמכות עצמית הן טריטוריות מוכרות; חשיפה של אי־ודאות, תלות, פחד או צורך רגשי מוכרת הרבה פחות.
חלק מהאתגר הוא שאינטימיות תלויה פחות ב־לעשות ויותר ב־להיות. לגברים נוח לעיתים קרובות להביע אכפתיות באמצעות פתרון בעיות, פרנסה, הגנה, עזרה או עשייה משותפת. אלה צורות משמעותיות של קשר. אבל אינטימיות עמוקה יותר דורשת מאיתנו לפעמים להפסיק לעשות — פשוט להישאר נוכחים, להקשיב, לחשוף משהו מעצמנו, לקבל דאגה ותמיכה ולאפשר לאדם אחר להכיר אותנו מבלי לנסות מיד להשתלט על המצב.
זהו הפרדוקס של האינטימיות: קרבה מחייבת אותנו לוותר על חלק מן ההגנה שמספקים לנו ריחוק ושליטה. אנו נעשים קרובים יותר לא כאשר אנו מציגים רק את הצדדים החזקים שלנו, אלא כאשר אנו לומדים בהדרגה לבטוח באדם אחר מספיק כדי לחשוף בפניו יותר ממי שאנחנו באמת.
אינטימיות צומחת כאשר אנו מאפשרים לעצמנו להיפתח, להקשיב, להיראות ולהתקבל כפי שאנחנו.
אלקסיתימיה
אלקסיתימיה היא קושי לזהות, להבין או לתאר במילים את הרגשות שלך. אתה עשוי להרגיש שמשהו "לא בסדר", מבלי שתוכל להסביר בדיוק מה אתה מרגיש.
- להתקשות לענות על השאלה: "איך אתה מרגיש?"
- לדבר בעיקר על עובדות במקום על רגשות במהלך שיחות משמעותיות.
- לחוש תסכול כשאחרים מבקשים ממך "להיפתח".
- לחוות מתח גופני או עצבנות מבלי לזהות את המקור הרגשי שלהם.
- לומר "אני פשוט עייף", כשבעצם אתה פגוע, חרד או מאוכזב.
כשאנחנו מתקשים לזהות את הרגשות שלנו, קשה לנו גם לתקשר אותם לאחרים. הדבר עלול להוביל לאי־הבנות, לקונפליקטים חוזרים, לריחוק רגשי ולתחושה שאחרים "פשוט לא מבינים אותי".
בנים רבים גדלים ולומדים כיצד לפתור בעיות, אך פחות כיצד לזהות רגשות ולתת להם שם. אלקסיתימיה אינה פגם באופי ואינה מעידה על חוסר אכפתיות. זוהי יכולת שלא התפתחה במלואה — וניתן ללמוד ולשכלל אותה בכל גיל.
אי אפשר לבטא את מה שאינך מסוגל לזהות
אמון
אמון הוא היכולת להסתמך על אדם אחר תוך קבלה של העובדה שבכך אנו הופכים את עצמנו לפגיעים במידה מסוימת. הוא כרוך באמונה שהאדם האחר יהיה בדרך כלל כן, אמין, מכבד ובעל אכפתיות סבירה לרווחתנו.
אמון הוא לעיתים רחוקות עניין של הכול או לא כלום. אנו עשויים לבטוח באדם מאוד בתחום אחד ולהישאר זהירים בתחום אחר. אמון בריא אינו אמונה עיוורת וגם לא חשדנות מתמדת.
- להאמין שבדרך כלל יש התאמה בין דבריו של אדם למעשיו.
- להרגיש בטוחים מספיק כדי לשתף משהו אישי.
- להסתמך על אדם אחר מבלי לבדוק או לשלוט בו ללא הרף.
- לצפות לכך שיהיו חילוקי דעות מבלי להניח שהם מעידים על בגידה או נטישה.
- להתאים את מידת האמון כאשר הניסיון נותן לנו סיבה לעשות זאת.
- לאפשר לאמון להתפתח בהדרגה, במקום לדרוש ודאות.
היכולת שלנו לתת אמון נטועה עמוק בסיפור חיינו. במובן זה, יש גם מרכיב של מזל בשאלה היכן נולדנו ולמי. הדמויות שטיפלו בנו בשנות חיינו הראשונות מלמדות אותנו האם ניתן בדרך כלל לסמוך על אנשים - ועל העולם בכלל - האם הם נענים לצרכים שלנו, בלתי צפויים או לא בטוחים. חוויות מאוחרות יותר יכולות לחזק את הציפיות האלה או לערער עליהן.
מכיוון שהלמידה הזו עמוקה, האמון הבסיסי שלנו באנשים אחרים ובעולם שסביבנו עשוי להיות קשה לשינוי. אמון נבנה או נבנה מחדש בדרך כלל באמצעות חוויות חוזרות עם אנשים המוכיחים לאורך זמן כי הם ראויים לו.
אמון נעשה קשה במיוחד בצמתים של אי־ודאות בחיים: האם לבטוח באדם הזה או להגן על עצמי? אין נוסחה שתיתן תמיד את התשובה הנכונה. לפעמים כדאי להקשיב לניסיון ולתחושות הבטן שלנו; לפעמים קרבה דורשת מאיתנו לקחת סיכון מחושב.
אמון הוא גם דבר שאנחנו בונים. במערכות יחסים אנחנו נעשים ראויים יותר לאמון ככל שקיימת התאמה רבה ככל האפשר בין מה שאנחנו חושבים ומרגישים, מה שאנחנו אומרים והאופן שבו אנחנו פועלים.
עבור גברים המזהים אצל עצמם "בעיות אמון", מודעות עצמית חשובה. חוסר אמון בכולם עשוי לצמצם סיכונים ולהגן מפני אכזבה, אך הוא גם עלול לסגור שוב ושוב את הדלת בפני חברות, אינטימיות, אהבה ותמיכה. לכן המטרה אינה פשוט לבטוח יותר, אלא להשתפר בהחלטה במי לבטוח, במה ועד כמה.
אמון צומח מתוך ניסיון: מספיק זהירות כדי להגן על עצמנו, ומספיק פתיחות כדי לאפשר לאנשים הראויים לאמון להיכנס לחיינו.
אסרטיביות
אסרטיביות היא היכולת לבטא את מחשבותיך, רגשותיך, צרכיך וגבולותיך באופן ברור ומכבד, מבלי להיות פסיבי או תוקפני. משמעותה היא היכולת לומר "לא" מבלי לחוש אשמה מוגזמת, מבוכה או צורך להתנצל, תוך שמירה על כבודו של האדם שמולך.
- לומר מה אתה צריך, במקום לצפות מאחרים לנחש.
- להעלות נושאים שמפריעים לך לפני שמצטברים כעס ותסכול.
- להקשיב לאחרים, ובו בזמן לבטא בכנות את עמדתך.
- להביע אי־הסכמה מבלי לתקוף או להתנצל על דעתך.
- לומר "לא" מבלי לחוש אשמה מיותרת.
בעיות רבות במערכות יחסים אינן נובעות מכוונות רעות, אלא מתקשורת לא ברורה ומהנטייה הטבעית שלנו להימנע מעימותים או מלאכזב אחרים. אסרטיביות מפחיתה אי־הבנות, משקעים רגשיים ועימותים מיותרים, ובו בזמן מחזקת את האמון וההערכה ההדדית.
גברים רבים חונכו לשתוק, "להסתדר לבד" או להבליג עד שהתסכול מתפרץ. התנהגות אסרטיביות בריאה היא היכולת להישאר נאמן לערכים ולצרכים שלך, תוך התייחסות מכבדת לאחרים. מערכות יחסים בריאות אינן נבנות על שתיקה או על התפרצויות, אלא על היכולת של הצדדים להתמודדת עם קונפליקטים תוך דיבור כנה, מווסת, ותוך כבוד הדדי.
נדיר ששתיקה מסייעת למערכת יחסים לאורך זמן.
בושה
בושה היא תחושה מכאיבה שמשהו בנו אינו מספיק טוב, אינו ראוי או אינו מקובל בעיני עצמנו או בעיני אחרים. היא נבדלת מאשמה באופן משמעותי: אשמה מתייחסת בדרך כלל למשהו שעשינו – "עשיתי משהו לא בסדר" – ואילו בושה נוגעת עמוק יותר לאופן שבו אנו חווים את עצמנו – "משהו בי לא בסדר".
בושה אינה מתבטאת תמיד במבוכה. היא עשויה להופיע בדרכים שונות:
- הסתרת טעויות, חולשות, צרכים או חלקים מעצמך מפני אחרים.
- תחושות רווחות של דחייה ופגיעה בכבוד העצמי לאחר חשיפה.
- ביקורת עצמית נוקשה או תחושה מתמשכת של ערך עצמי נמוך.
- הימנעות מאנשים או ממצבים שבהם קיימת אפשרות לכישלון או לשיפוט מצד אחרים.
- תגובה מתגוננת כאשר מעבירים עליך ביקורת או מתקנים אותך.
- הפניית כאב רגשי כלפי חוץ באמצעות כעס, עוינות או תוקפנות.
- הסתגרות או התרחקות לאחר תחושות של דחייה או חוסר ערך.
עקב החינוך של גברים למסוגלות, כח ושליטה, והציפיות בהתאם - בושה היא רגש מרכזי גלוי וסמוי בקרב גברים. תחושה שאיננו מספיק טובים עלולה לגרום לנו להסתתר, להתרחק, להתגונן או לתקוף. תגובות אלו עלולות לפגוע במערכות היחסים שלנו ולחזק דווקא את תחושות הדחייה וחוסר הערך שעוררו את הבושה מלכתחילה.
בושה במידה בריאה יכולה לסייע לנו לזהות מתי לא עמדנו בערכים של עצמנו. אולם כאשר הבושה הופכת לחלק מהזהות שלנו, במקום לשמש מידע על התנהגות מסוימת, היא עלולה לפגוע באינטימיות, בלמידה, בלקיחת אחריות וביכולת להשתנות. קל לנו יותר לצמוח כאשר אנו מסוגלים להכיר בכישלון מבלי להפוך אותו לפסק דין על ערכנו כאדם.
לבושה יש משמעות מיוחדת בחייהם של נערים וגברים, משום שערך עצמי גברי נקשר לעיתים קרובות למסוגלות, כוח, מעמד, עצמאות, הצלחה מינית וליכולת להתמודד עם קשיים. האידיאל התרבותי של הגבר עשוי לעיתים להזכיר את דמותו של ג'יימס בונד: מוכשר, בטוח בעצמו, נחשק, חסר פחד ותמיד בשליטה.
מעטים הגברים שיכולים לעמוד בציפיות כאלה לאורך זמן. כישלון, דחייה, חוסר אונים, תלות באחרים או השפלה פומבית עלולים לפגוע לא רק בתחושת ההצלחה של הגבר, אלא גם באופן שבו הוא תופס את עצמו כגבר.
אחד הכלים החשובים להתמודדות עם בושה הוא חמלה עצמית: ללמוד לשפוט את עצמנו פחות בחומרה על מי שאנחנו, על מה שהשגנו או לא השגנו ועל הטעויות שעשינו. אין פירוש הדבר לוותר על סטנדרטים או על אחריות אישית, אלא לקבל את העובדה שחוסר שלמות, כישלון ופגיעות הם חלק מהקיום האנושי.
השוואה מתמדת לגברים אחרים – להצלחתם, למעמדם, למראה שלהם, למערכות היחסים שלהם או להישגיהם – עלולה לעורר בושה בקלות. השוואה היא טבעית, אך ככל שאנו לומדים להיות פחות מנוהלים על ידה, כך נוכל לפתח תחושה יציבה יותר של ערך עצמי.
אנחנו צומחים כאשר אנחנו מסוגלים להתמודד עם מה שאנחנו מתביישים בו, מבלי לאפשר לו להגדיר מי אנחנו.
גבולות
גבולות הם הקווים שאנו מציבים כדי להגן על גופנו, זמננו, האנרגיה שלנו, הערכים שלנו, רווחתנו הנפשית ומערכות היחסים שלנו. הם מסייעים לנו ולאנשים סביבנו להבין מה אנחנו מוכנים לקבל ומה לא.
הצבת גבולות מחייבת גם לתקשר לאחרים מה אנחנו חושבים, צריכים, מצפים או מוכנים לעשות. אי אפשר לצפות מאחרים לכבד גבולות שמעולם לא הבהרנו להם.
- לומר "לא" כשצריך, מבלי לחוש אשמה מוגזמת.
- לומר בבירור מה אתה חושב, צריך, מצפה או אינך מוכן לקבל.
- לכבד את זכותו של אדם אחר לחלוק עליך או להציב גבולות משלו.
- לא לקחת אחריות על רגשותיו או בחירותיו של אדם אחר.
- לשמור על זמן המיועד למשפחה, למנוחה, לעבודה או לצרכים אישיים.
- לסיים שיחות או דפוסי תקשורת שהופכים לפוגעניים או מזלזלים.
- להיות מוכן לשקול מחדש גבול שהצבת כאשר הנסיבות משתנות באמת.
אנשים רבים נמנעים מהצבת גבולות מחשש לעימותים, לדחייה או לאכזבה של אדם יקר להם. באופן פרדוקסלי, גבולות ברורים דווקא מפחיתים לעיתים קרובות עימותים. הם מחליפים עמימות, ניחושים וטינה מצטברת במידע שהאדם האחר יכול להבין ולהגיב אליו.
הצבת גבול אינה מבטיחה שהאדם האחר יבין או יקבל אותו. אולם כאשר חילוקי הדעות מונחים בגלוי על השולחן, יש למערכת היחסים סיכוי טוב יותר להסתגל, לנהל משא ומתן ולפתור בעיות. לעומת זאת, ויתור מתמשך על הגבולות שלנו עלול להוביל למרירות, לריחוק רגשי, להתפרצויות כעס או למערכות יחסים שבהן צרכיו של אדם אחד גוברים שוב ושוב על צרכיו של האחר.
עבור גברים מסוימים, הצבת גבולות עשויה להיות קשה דווקא משום שהם רוצים להיות בני זוג ואבות טובים. הרצון לרצות, להעניק, להגן או להימנע מעימותים מיותרים עלול להפוך בהדרגה לקושי לומר "לא", "מספיק", "אני לא מסכים" או "זה לא מתאים לי". במצבים כאלו לאורך זמן, התסכול נצבר במקום לקבל ביטוי, ועלול לייצר ריחוק של דחיסה והסתגרות, או להוביל לרגזנות רבה והתפרצויות כעס.
הורות ממחישה היטב את חשיבות האיזון. נוקשות יתר עלולה להפוך למאבק כוחות תמידיורצון הילדלמרוד; או, קושי להציב גבולות עלול להוביל למתירנות, כשהילד מורגל שהדברים נעשים על פי רצונו. ילדים זקוקים לחום ולהיענות לצורכיהם, לצד ציפיות ומילוי חובות התואמים את גילם. היכולת לשמוע מדי פעם גם "לא" חשובה להתפתחות מיטבית שלילדים היות והיא חלק מהחיים האמיתיים" רצונותינו אינם תמיד מתמלאים. אותו עיקרון של איזון בין קרבה לגבולות חל בדרכים שונות, גם על מערכות יחסים בין מבוגרים.
הצבת גבולות בריאה מחייבת כבוד עצמי: אמונה שגם לדעותינו, לצרכינו ולגבולות שלנו, יש מקום במערכת היחסים, עם ההכרה שגם לאדם האחר יש צרכים וגבולות משלו. לכן, הצבת גבולות אינה מנוגדת לנכונות להתחשב באחרים, לאהוב אותם או לקיים יחסים של תלות הדדית. מערכות יחסים בריאות דורשות הן את היכולת להתחשב באחרים והן את היכולת לעמוד על שלנו כאשר משהו חשוב לנו.
גבולות ברורים מאפשרות מערכות יחסים בריאות
גזלייטינג (ערעור תפיסת המציאות)
גזלייטינג הוא דפוס של מניפולציה רגשית שבו אדם גורם שוב ושוב לאדם אחר לפקפק בזיכרונותיו, בתפיסותיו, ברגשותיו או בשיקול דעתו. לאורך זמן, האדם הנפגע עלול להתחיל להטיל ספק בתפיסת המציאות שלו עצמו.
- לומר לאדם אחר שהוא "רגיש מדי" או "מדמיין דברים".
- להציג מחדש שיחות או אירועים באופן שמאפשר להתחמק מאחריות.
- לגרום לאדם אחר לפקפק בזיכרונו או בשיקול דעתו.
- להעביר שוב ושוב את האשמה לאדם האחר, עד שהוא חש מבולבל או אשם.
- להכחיש דברים שברור שהתרחשו.
חילוקי דעות בנוגע לזיכרון של אירועים מתרחשים מדי פעם בכל מערכת יחסים. גזלייטינג שונה מכך משום שמדובר בדפוס חוזר, המערער בהדרגה את ביטחונו של האדם בתפיסותיו ובשיקול דעתו. כאשר הדפוס נמשך לאורך זמן, הוא עלול לפגוע בהערכה העצמית, באמון וברווחה הנפשית.
גזלייטינג אינה התנהגות גברית או נשית – זוהי התנהגות אנושית. כל אדם עלול לנקוט בה, במודע או שלא במודע. זיהוי הדפוס אינו נועד להטיל אשמה, אלא להגן על תקשורת בריאה, לזהות את הדינמיקה שנוצרה, לסרב לשתף איתה פעולה ולשמור על יכולתו של כל אדם לסמוך על תפיסת המציאות שלו.
מערכות יחסים בריאות מחזקות את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו – ולא להפך.
דכאון
דיכאון הוא מצב נפשי המתאפיין בשינוי מתמשך במצב הרוח, בתחומי העניין, ברמת האנרגיה והמוטיבציה לפעול, בחשיבה ובתפקוד היומיומי. דכאון עשוי לכלול עצב, תחושת ריקנות, אובדן הנאה, עייפות, קשיי ריכוז, שינויים בשינה או בתיאבון, ותחושות של חוסר תקווה או חוסר ערך עצמי.
דיכאון הוא יותר מכמה ימים קשים. כאשר חוויות אלו נמשכות לאורך זמן, מפריעות לחיי היומיום או משנות באופן משמעותי את תפקודו הרגיל של האדם, חשוב לזהות אותן ולהתייחס אליהן.
- תחושות מתמשכות של קהות רגשית, עצב, ריקנות, חוסר מוטיבציה או תקווה.
- ירידה ביכולת למצוא עניין או הנאה בדברים שבעבר הסבו הנאה.
- אנרגיה נמוכה, תשישות או קושי להניע את עצמך לפעולה.
- שינויים בשינה, בתיאבון, בריכוז או במוטיבציה.
- עצבנות גוברת, חוסר סבלנות או הסתגרות.
- התרחקות מחברים, מבני משפחה או מפעילויות חברתיות.
- שקיעה מוגזמת בעבודה, בפעילות גופנית, במשחקי מחשב, באלכוהול, במין, בנטילת סיכונים או בפעילויות מעוררות אחרות, כדי להימנע מרגשות קשים או פשוט כדי להרגיש חי יותר.
- המשך תפקוד כלפי חוץ, בעוד שבפנים קיימת תחושה שנדרש מאמץ רב רק כדי לעבור את היום.
דיכאון משפיע על הרבה יותר ממצב הרוח. הוא עשוי לשנות את האופן שבו אנו תופסים את עצמנו, את מערכות היחסים שלנו ואת עתידנו. אנשים עלולים לפרש את הקשיים שהם חווים כעצלנות, חולשה, כישלון או פשוט כ"מה שנהיה ממני", במקום לזהות שמשהו השתנה במצבם הנפשי.
דיכאון מתפתח משילוב של גורמים, ובהם נטייה גנטית, נסיבות חיים, מערכות יחסים, מתח וגורמים פסיכולוגיים. לעיתים קשה לזהות אותו גם מבפנים. זיהוי של שינוי מתמשך בעצמנו, או הקשבה לאנשים קרובים שמבחינים בשינוי כזה, עשויים להיות צעד ראשון וחשוב בדרך להחלמה.
דיכאון הוא מצב שניתן לטפל בו. מערכות יחסים תומכות, שינויים בהרגלי החיים ובנסיבות החיים, טיפול פסיכולוגי ובמידת הצורך גם טיפול רפואי, יכולים כולם לתרום לשיפור המצב הנפשי.
דיכאון בקרב נערים וגברים עשוי לעיתים להיות קשה יותר לזיהוי. המצוקה אינה מתבטאת בהכרח בעצב גלוי, אלא יותר בהפגנת עצבנות, כעס, הסתגרות, ניתוק רגשי, או חיפוש אחר הסחות דעת וריגושים המסיחות את ההכרה מהאפשרות שהם סובלים מדיכאון.
אף אחת מההתנהגויות הללו אינה מעידה כשלעצמה על דיכאון. אולם כאשר הן מופיעות לצד שינויים מתמשכים במצב הרוח, ביכולת ליהנות, ברמת האנרגיה, בשינה, במערכות היחסים או בתפקוד, כדאי לנסות להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות, במקום להסתפק בשיפוט שלה.
גברים רבים מורגלים לשאת קשיים ולהמשיך לתפקד. חוסן נפשי הוא תכונה חשובה, אך יש הבדל בין התמודדות עם תקופה קשה לבין מצב שבו אדם הולך ודועך מבפנים. זיהוי של דיכאון ופנייה לעזרה בעת הצורך הם לעיתים דווקא מה שמאפשר לאדם לשוב ולמצוא את כוחותיו.
דיכאון לא תמיד נראה כמו עצב. לפעמים הוא נראה פשוט כמו מאמץ מתמשך לעבור עוד יום.
הזנחה רגשית
הזנחה רגשית מתרחשת כאשר צרכיו הרגשיים של ילד לנחמה, לתשומת לב, להבנה, לחיבה או להשגחה אינם זוכים למענה באופן חוזר ומתמשך. בשונה מהתעללות, הזנחה רגשית מוגדרת לעיתים קרובות דווקא על ידי מה שהיה חסר, ולא על ידי מה שנעשה.
- להרגיש שאינך חשוב מספיק בעיני האנשים שמגדלים אותך.
- לגדול בתחושה שמתעלמים מרגשותיך או מבטלים אותם.
- להאמין שהצרכים שלך חשובים פחות מאלו של אחרים.
- ללמוד לשמור את הבעיות והקשיים שלך לעצמך.
- להרגיש לא בנוח לבקש עזרה.
ילדים לומדים על עצמם בין היתר דרך האופן שבו המבוגרים המשמעותיים בחייהם מגיבים אליהם. כאשר מתעלמים שוב ושוב מצורכיהם הרגשיים, רבים מהם גדלים עם האמונה שאין לצפות מאחרים לתמיכה, לנחמה או להבנה. תפיסה עצמית שכזו בחיים הבוגרים, לפיה אינני ראוי ליחס מלא וראוי, לפחות מן האנשים הקרובים אלי, מצמצת את פוטנציאל היחסים המספקים בחייו של אדם.
גברים רבים נוטים לתאר את ילדותם כ"בסדר גמור", מבלי להתעכב יותר מדי על החוויות הרגשיות שליוו אותה. לעיתים זו גם דרך להימנע ממפגש עם זיכרונות כואבים או מאכזבים. בשונה מפגיעה פיזית או מהתעללות גלויה, הזנחה רגשית קשה יותר לזיהוי. לא תמיד ברור לנו מה בדיוק היה חסר, במיוחד כאשר גדלנו במשפחה שדאגה לצרכינו הבסיסיים, והורינו עשו כמיטב יכולתם.
אולם גם הורים אוהבים, שלא התכוונו לפגוע בילדיהם, אינם מצליחים תמיד להעניק את החום, הקשב, הביטחון והתמיכה הרגשית שילד זקוק להם כדי להתפתח באופן מיטבי. חוויות של חסך רגשי בילדות עלולות להמשיך ולהשפיע עלינו בבגרות, לעיתים מבלי שנהיה מודעים לכך, למשל בציפיות נמוכות מאחרים, בקושי לבקש עזרה או בדפוסים חוזרים במערכות יחסים קרובות.
היכולת להיזכר בחוויות הילדות שלנו, לתת להן שם ומשמעות, גם כשהן כואבות או מאכזבות, מאפשרת לנו להבין טוב יותר את עצמנו ולעבד את השפעותיהן. אין מדובר בהאשמת ההורים או בניסיון לשנות את העבר, אלא בהזדמנות להשתחרר, לפחות במידה מסוימת, מדפוסים שאימצנו בילדות וממשיכים ללוות אותנו גם כיום.
איננו יכולים לשנות את ילדותנו, אבל אנחנו יכולים לשנות את האופן שבו היא ממשיכה להשפיע על חיינו.
העברה בין־דורית (Cross-Generational Transmission)
העברה בין־דורית מתארת את האופן שבו דפוסים עוברים מדור לדור. באופן בלתי נמנע, אנו נושאים אל חיינו חלקים מהאנשים שגידלו אותנו – ערכים, התנהגויות, הרגלים רגשיים, פחדים, חוזקות, דרכים לנהל מערכות יחסים וציפיות מעצמנו ומאחרים.
חלק מההשפעות קשורות לנטיות גנטיות, ואחרות נלמדות באמצעות חיקוי והתנסויות בחיי המשפחה. אנו יורשים דברים שמשרתים אותנו היטב – חום, חוסן נפשי, אחריות וחיבה – לצד דפוסים שעלולים להגביל אותנו, כגון חרדה, הימנעות, ריחוק רגשי, דפוסים תוקפניים או פוגעניים וקושי לתת אמון באחרים.
- לזהות בעצמך תכונות שהיו אופייניות להוריך או למי שגידלו אותך – חום, חוסן, חרדה, ריחוק רגשי, כעס או חיבה.
- לשאת איתך אמונות משפחתיות בנוגע לרגשות, מערכות יחסים, עבודה, מגדר, הצלחה או אחריות.
- לזהות דפוסים שרצית במודע להשאיר מאחור עדיין מופיעים בהתנהגותך.
- לחזור על תגובות מוכרות מהבית במצבים של קונפליקט, לחץ, דחייה או חוסר ודאות.
- לגדל את ילדיך או להתייחס לאחרים בדרכים המזכירות את האופן שבו התייחסו אליך בילדותך.
- לבחור במודע לשמר חלקים מסוימים מהחינוך שקיבלת, ובמקביל לפעול לשינוי של אחרים.
אף אחד מאיתנו אינו מתחיל את חייו מדף חלק. בדרך כלל אנו חוזרים על דברים מסוימים מילדותנו שקיווינו להימנע מהם, ומשאירים מאחור דברים אחרים שקיווינו לשמר. דפוסים וחזרות בין־דוריות הם כמעט אף פעם לא עניין של הכול או לא כלום.
מודעות עצמית היא אחד הכלים החשובים ביותר לשינוי המסלול הזה. זיהוי דפוס אינו מבטל אותו באופן אוטומטי, אך הוא מאפשר לנו להבחין בין מה שאנחנו רוצים לשמר לבין מה שאנחנו רוצים לשנות. מודעות היא תנאי מקדים ליכולת שלנו להשאיר דפוסים מסוימים מאחור, או לבחור במודע להמשיך אחרים.
הפסיכולוגיה עוסקת בסיכונים מוגברים, לא בגורלות שנקבעו מראש. ילד שחווה הזנחה, למשל, עשוי להתמודד בבגרותו עם קשיים גדולים יותר בהתקשרות או באינטימיות, אך תוצאה זו רחוקה מלהיות בלתי נמנעת. התבוננות עצמית, מערכות יחסים קרובות וכנות, התנסויות חיוביות והתפתחות אישית עשויות לשנות את מסלול החיים.
הבנת ההיסטוריה האישית שלנו יכולה לסייע לנערים ולגברים לקחת אחריות רבה יותר על עתידם, מבלי להאשים את עצמם על נקודת הפתיחה שלהם. אם חוויות הילדות שלנו היו קשות, ייתכן שפשוט יש לנו יותר מהמורות בדרך שעלינו ללמוד לזהות ולעקוף, בהשוואה למי שגדל בסביבה בטוחה ויציבה יותר.
המטרה אינה להפוך לאנשים שונים לחלוטין מאבותינו, מאימותינו או ממי שגידלו אותנו. המטרה היא להיות מודעים יותר למה שאנחנו נושאים איתנו הלאה ולמה שאנחנו בוחרים להשאיר מאחור.
אנחנו יורשים נקודת פתיחה, לא יעד שנקבע מראש.
השלכה
השלכה היא מנגנון הגנה פסיכולוגי שבו אנו מייחסים באופן לא מודע לאדם אחר מחשבות, רגשות, מניעים או חוסר ביטחון שקיימים בנו עצמנו, אך קשה לנו להכיר בהם או להתמודד איתם. כולנו משליכים על האנשים סביבנו, אך מודעות עצמית ומוקד שליטה פנימי ממתנים את כמות ההשלכות ותורמת לבריאותם של קשרים עם אנשים קרובים.
- להתעצבן מתכונות של אחרים שאתה מתקשה לקבל בעצמך.
- להאשים אדם אחר שהוא כועס, כאשר למעשה אתה זה שמרגיש כעס.
- להניח שלאחרים יש כוונות שלמעשה משקפות את הפחדים שלך עצמך.
- להאמין שאנשים אחרים שופטים אותך, כאשר למעשה אתה זה ששופט את עצמך.
- להאשים אדם אחר ברגשות שאתה מתקשה להכיר בהם אצלך.
השלכה עלולה לעוות את האופן שבו אנחנו תופסים אנשים אחרים וליצור אי־הבנות וקונפליקטים מיותרים. זהו אחד ממנגנוני ההגנה החמקמקים ביותר, ולעיתים הוא גורם לשיבושים משמעותיים בחיי היומיום ובמערכות יחסים קרובות.
זיהוי השלכות אינו משימה פשוטה, וגם אינו תהליך שמסתיים אי פעם. זהו חלק מהתפתחות אישית ומודעות עצמית לאורך החיים. ככל שאנו לומדים לזהות דפוסים חוזרים של השלכה, כך אנו יכולים לקחת אחריות רבה יותר על הרגשות שלנו, במקום לייחס אותם לאחרים.
השלכה היא אחת הסיבות לכך שמודעות עצמית חשובה כל כך. לפעמים מה שמפריע לנו במיוחד אצל אדם אחר מלמד אותנו משהו חשוב דווקא על עצמנו. אין פירוש הדבר שהתפיסות שלנו לגבי אחרים תמיד שגויות, אבל כדאי מדי פעם לשאול את עצמנו מהיכן הן מגיעות.
לפעמים המראה שאנחנו זקוקים לה היא דווקא האדם שעומד מולנו.
התקשרות בילדות (attachment)
התקשרות היא הקשר הרגשי שאנו מפתחים עם הדמויות המטפלות העיקריות בחיינו בשנות הילדות המוקדמות. לאיכות הקשרים המוקדמים הללו, במיוחד בינקות ובילדות המוקדמת, יש תפקיד חשוב בעיצוב תחושת הביטחון שלנו בעצמנו וביחסים עם אחרים בהמשך חיינו. חוויות אלו מעצבות את ההתפיסות שלנו לגבי אמון, קרבה, ביטחון וטיבן של מערכות יחסים בכלל.
נטיות בבגרות המיוחסות לחוויות של התקשרות מוקדמת:
- להרגיש בנוח להישען על אחרים, תוך שמירה על עצמאותך.
- להרגיש בטוח לבטא את צרכיך במערכות יחסים קרובות.
או לחלופין
- להימנע מקרבה רגשית גם כאשר אתה מעוניין בקשר.
- לחשוש שאנשים שאתה אוהב יעזבו או ידחו אותך.
- שחזור דפוסים בעייתים לקשר במערכות יחסים עם בני זוג שונים.
המחקר מראה שוב ושוב כי איכות מערכות היחסים המוקדמות שלנו הופכת במידה רבה לתבנית שמעצבת את הנטיות הרגשיות וההתנהגותיות שלנו במערכות יחסים בהמשך החיים. עם זאת, אף שדפוסי ההתקשרות נטועים בחוויות הילדות, הם אינם קבועים או חורצים את גורלנו. אחד הדברים המעודדים לגבי התועלת של התבוננות פנימית והרחבת מודעות עצמית, שעיבוד רגשי של חוויות קשות בעבר משחרר מקום לחוויות ראויות יותר במערכות יחסים בריאות ומספקות. כי מודעות לסיכון שטמון בהתקשרויות לא בטוחות בילדות על יצירת יחסים קרובים, מגדילה האפשרות להתנסויות חדשות וראויות.
הבנת דפוסי ההתקשרות שלנו אינה נועדה להאשים את הורינו או להצדיק את התנהגותנו כמבוגרים. מטרתה להבין את ההרגלים הרגשיים שפיתחנו בשלב מוקדם בחיינו, כדי שנוכל לבחור אילו מהם לשמר ואילו לשנות.
מערכות היחסים הראשונות בחיינו מעצבות במידה רבה את מי שאנחנו, אך הן אינן חייבות לקבוע מי נהיה בעתיד.
וויסות רגשות
ויסות רגשי הוא היכולת לזהות רגשות, לנהל אותם ולהגיב אליהם מבלי להיות מוצפים או נשלטים על ידם. זוהי היכולת להתמודד עם רגשות עזים או לא נעימים, להרגיע את עצמנו בעת הצורך ולבחור כיצד להגיב, במקום לפעול באופן אוטומטי מתוך הרגש.
- לשמור על יציבות רגשית יחסית גם במצבים של מתח, תסכול, אי־ודאות או תסכול.
- לזהות ולבטא רגשות קשים מבלי לתקוף או להסתגר.
- לבחור כיצד להגיב מול מצבים מעוררי רגשות קשים, במקום לפעול באימפולסיביות.
- לעצור לרגע לפני שמגיבים מתוך כעס.
- להצליח להרגיע את עצמך לאחר ויכוח.
- להתאושש מאכזבה מבלי להישאר שקועים בה במשך ימים.
- להתמודד עם דאגות וחששות מבלי לאפשר להם להשתלט על המחשבות ועל שגרת החיים.
רגשות חזקים או קשים אינם הבעיה כשלעצמם. האתגר הוא מה אנחנו עושים איתם, וגם האופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. לא תמיד נוכל לשנות את מה שקורה לנו, אבל לעיתים קרובות נוכל לשנות את האופן שבו אנו מבינים את הדברים ומגיבים אליהם.
ויסות רגשי הוא אחד המרכיבים החשובים באיכות החיים וברווחה הנפשית שלנו. אנשים החיים במצב מתמשך של חרדה, דאגנות או מתח נפשי, כמו גם אנשים המתקשים לשלוט בהתפרצויות זעם, באימפולסיביות או בנטייה להתנתק רגשית במצבי לחץ, עלולים לסבול בעצמם ולפגוע, גם שלא במתכוון, באיכות מערכות היחסים הקרובות שלהם.
יכולת טובה לוויסות רגשי אינה מבטיחה חיים נטולי קשיים, אך היא מסייעת לנו להתמודד עם מצבי לחץ, לקבל החלטות שקולות יותר, לתקשר באופן יעיל יותר ולבנות מערכות יחסים יציבות ומספקות יותר.
ויסות רגשי אינו פירושו להדחיק רגשות, להתעלם מהם או "להיות קשוח". גם אין פירושו להישאר רגועים בכל מצב. מדובר ביכולת ליצור מרווח מסוים בין מה שאנו מרגישים לבין האופן שבו אנו מגיבים, כדי שנוכל לבחור בתגובה שתשרת טוב יותר אותנו ואת האנשים החשובים לנו.
גברים רבים הורגלו להתמודד עם קשיים באמצעות איפוק, הימנעות או ניסיון לפתור את הבעיה במהירות. אלו יכולות מועילות במצבים מסוימים, אך לא תמיד הן מספיקות להתמודדות עם רגשות מורכבים, במיוחד במערכות יחסים קרובות. היכולת לזהות מה אנו מרגישים, להבין מה מעורר את הרגש וללמוד להרגיע את עצמנו מבלי להתנתק או להתפרץ, היא מיומנות שניתן לפתח ולשפר לאורך החיים.
לא תמיד ניתן לשלוט בכל תגובה. אבל אפשר להעמיק יותר את המודעות לתגובות שלנו וללמוד לווסת את עוצמתן מול הדברים.
חוויות ילדות שליליות (ACEs)
חוויות ילדות שליליות (Adverse Childhood Experiences – ACEs) הן חוויות של לחץ נפשי או אירועים טראומתיים במהלך הילדות. חוויות אלו עשויות להיות מגוונות ומעצם היותינו ילדים, הן קרו שלא באחריותנו, בעוצמות ותדירויות על משך זמן משתנה. ברמה המשפחתית, ילדים רבים גדלים בצל של פגיעות נפשיות, הזנחה, אלימות פיזית, בן משפחה המתמודד עם התמכרות או מחלת נפש, אובדן של הורה - וחוויות אחרות משמעותיות שמשפיעות עלינו לאורך חיינו.
חוויות אלה אינן קובעות מי נהיה. השפעתן משתנה במידה ניכרת בהתאם לחומרתן ולמשך הזמן בו התרחשו, למזגו של הילד, למערכות יחסים תומכות, לחוויות מאוחרות יותר. היכולת להכיר במה שהיה ולעבד את החוויות נוטות למזער ההשלכות ולפנות מקום לצמיחה וחוסן.
השפעותיהן של חוויות ילדות קשות עשויות להופיע בבגרות בדרכים שונות:
- לפרש מצבים בהווה דרך ציפיות שנלמדו בילדות - ולעיתים להגיב פחות למה שמתרחש עכשיו ויותר למה שהניסיון לימד אותנו לצפות שיקרה.
- להיות רגישים במיוחד לביקורת, דחייה או נטישה.
- לצפות לקונפליקט גם במערכות יחסים בטוחות יחסית.
- להתקשות לבטוח באחרים, להסתמך עליהם או לבקש עזרה.
- להרגיש אחריות מופרזת לרווחתם של אחרים.
- להתרחק רגשית, לנסות לשלוט או להיות דרוכים ללא הרף לסכנה אפשרית.
- לחזור על דפוסים מוכרים במערכות יחסים, למרות רצון מודע לנהוג אחרת.
אחת התובנות החשובות ביותר של הפסיכולוגיה היא שחוויות מוקדמות מעצבות את האופן שבו אנו מבינים את עצמנו, אנשים אחרים ומערכות יחסים בהמשך החיים. דברים שחווינו שוב ושוב בילדות עשויים להפוך למוכרים ואוטומטיים - הציפיות שלנו מקרבה, קונפליקט, ביטחון, אהבה, סמכות ומעצמנו.
ההכרה בקשרים האלה יכולה להיות מועילה מאוד. היא יכולה להסביר תגובות שאחרת נראות לנו תמוהות, לצמצם חזרה על דפוסים שאינם מיטיבים איתנו ולאפשר לנו בחירה רבה יותר באופן שבו אנו מגיבים.
הבנת השפעתה של הילדות אינה עוסקת בהאשמת ההורים או בהישארות תקועים בעבר. ילדות קשה גם אינה מכתיבה בגרות קשה. המטרה היא לזהות מה למדנו, ולהחליט מה עדיין משרת אותנו ומה אנחנו רוצים לשנות.
גברים רבים אינם נוטים לבחון את חוויות הילדות שלהם, משום שעיסוק כזה עלול להיתפס בעיניהם כ"פסיכולוגי מדי", כהתעסקות מיותרת בעצמם, או כמנוגד לציפייה המוכרת להשאיר את הקשיים מאחור ולהמשיך הלאה.
להמשיך קדימה זה חשוב. אבל אנחנו נעים בחופשיות רבה יותר כאשר אנחנו מבינים מה אנחנו נושאים איתנו. חוויות ילדות ממשיכות להשפיע על מערכות היחסים שלנו בבגרות, בין אם אנחנו נותנים לכך את דעתנו ובין אם לא. לכן יש ערך להתבוננות לאחור כאשר היא עוזרת לנו לחיות אחרת בהווה - לא כאשר היא משאירה אותנו חיים בעבר.
העבר עוזר להסביר אותנו. הוא אינו חייב להגדיר אותנו.
חוסן
חוסן הוא היכולת לעמוד בפני קשיים, להסתגל לנסיבות משתנות, להתאושש לאחר משברים ולהמשיך לתפקד ולהתפתח. אין פירושו להישאר בלתי מושפעים מקושי. אדם בעל חוסן יכול לחוות פחד, אבל, לחץ או אובדן כיוון זמני, ובהדרגה לשוב ולעמוד על רגליו.
חוסן אינו רק תכונת אישיות או דבר שנמצא כולו בתוכנו. הוא מתפתח מתוך יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו. למזג וליכולות האישיות יש חשיבות, אך כך גם ליחסים במשפחה, לטיפול שקיבלנו, לחברויות, לקהילה, למצב הכלכלי, לתרבות ולסביבה החברתית והפוליטית הרחבה יותר.
לכן יש בחוסן גם מרכיב של מזל. איש מאיתנו אינו בוחר את המשפחה, הקהילה, המדינה, התקופה ההיסטורית או רבות מן הנסיבות שאליהן הוא נולד. סביבות מסוימות מעניקות יותר הגנה ומשאבים מאחרות. לתנאי הפתיחה האלה יש משמעות, אך חוסן יכול גם להתפתח ולהשתנות לאורך החיים.
- להתאושש לאחר אכזבה, כישלון, אובדן או מצוקה.
- להסתגל כאשר לא ניתן לשנות את הנסיבות.
- להתמיד כאשר המאמץ עדיין כדאי - ולשנות כיוון כאשר אינו כזה.
- לשמור על פרספקטיבה בתקופות קשות.
- להיעזר במערכות יחסים ולהסכים לקבל עזרה כשזקוקים לה.
- להשתמש בפתרון בעיות, שליטה עצמית, מסוגלות, הומור, תקווה או תחושת משמעות כדי לעבור תקופות קשות.
- ללמוד מתוך קושי מבלי לאפשר לו להפוך לכל הזהות שלנו.
החיים כוללים בהכרח אכזבות, אי־ודאות, אובדן ונסיבות שאינן בשליטתנו. חוסן מסייע לנו להתמודד עם חוויות אלה מבלי שהן יהפכו לציר שסביבו מתארגנים חיינו לאורך זמן.
אבל חוסן אינו צריך להפוך לעוד דרישה "להיות חזק". אנשים מתמודדים עם רמות שונות מאוד של מצוקה ועומדים לרשותם משאבים שונים מאוד. יציבות משפחתית, מערכות יחסים תומכות, טיפול הורי מיטיב, בתי ספר, קהילות, ביטחון כלכלי ותנאים חברתיים - כל אלה יכולים לחזק או להחליש את החוסן.
בה בעת, חוסן אינו דבר קבוע. מערכות יחסים, חוויות של הצלחה, מיומנויות מעשיות, ויסות עצמי, מודעות עצמית, תחושת מסוגלות והזדמנויות לפעול יכולים לחזק את יכולתנו להתמודד עם קשיים בהמשך. אצל אנשים מסוימים, מצוקה יכולה אף לתרום לצמיחה פוסט־טראומטית, אף שאין להניח או לצפות שצמיחה כזו תתרחש.
חוסן אצל נערים וגברים זוהה באופן מסורתי עם יכולת עמידה, קשיחות, אומץ, מסוגלות והיכולת להמשיך הלאה. אלה עדיין חוזקות של ממש. אבל חוסן רחב יותר מאשר פשוט לשאת כאב או לסרב לקבל עזרה. לעיתים חוסן פירושו להסתגל, לבקש תמיכה, לשנות כיוון או לאפשר לאדם אחר לעזור לנו לשוב ולעמוד על הרגליים.
חוסן מציע גם נקודת מבט חשובה על מצוקה וטראומה. חוויות קשות יכולות להשאיר חותם מתמשך, אך הן אינן קובעות את עתידו של אדם. במקום להתמקד רק במה שנפגע, נקודת המבט של החוסן שואלת גם: מה נותר שלם? מה האיש הזה כבר יודע לעשות? על מי הוא יכול להישען? אילו יכולות, מערכות יחסים, תחומי אחריות, ערכים ומקורות משמעות הוא יכול לחזק?
חוסן אינו היכולת לעבור קשיים מבלי להיפגע מהם. הוא היכולת להשתמש במה שיש לנו - ולבנות את מה שעוד חסר לנו - כדי לעבור דרכם ולהמשיך להתפתח.
טראומה
טראומה מתייחסת להשפעות הפסיכולוגיות והרגשיות המתמשכות שעלולות להיוותר בעקבות חוויות הכרוכות באיום משמעותי, אלימות, התעללות, הזנחה, אובדן או אירועים מציפים אחרים. חוויות כאלה עלולות לחרוג מיכולת ההתמודדות של האדם ולהותיר אותו חרד, מפוחד, חסר אונים או לא בטוח, ולעיתים לפגוע באופן משמעותי ביכולתו לתפקד כפי שתפקד קודם לכן.
לא כל חוויה מפחידה או כואבת מותירה טראומה מתמשכת, וחשיפה למצוקה אינה אומרת בהכרח שאדם עבר טראומטיזציה או סובל מ־PTSD. אנשים מגיבים באופן שונה בהתאם לאופי ולחומרה של מה שאירע, לחוויות קודמות, לגיל ולשלב ההתפתחותי, למערכות היחסים שלהם, לתמיכה העומדת לרשותם ולחוסן שלהם. אנשים רבים מתאוששים באופן טבעי עם הזמן.
- קושי לחזור לשגרת החיים ולרמת התפקוד הקודמת.
- תחושה מוגברת של דריכות, חוסר ביטחון או הימצאות מתמדת "על הקצה".
- זיכרונות לא רצויים, סיוטים או תזכורות למה שאירע.
- הימנעות ממקומות, שיחות, אנשים או זיכרונות הקשורים לחוויה.
- תחושת קהות או ניתוק רגשי.
- פחד עז, כעס או תגובות רגשיות חזקות לתזכורות.
- קושי לתת אמון באחרים או להרגיש בטוחים במערכות יחסים קרובות.
- שינויים בשינה, בריכוז, במצב הרוח או בתפקוד היומיומי.
חוויות טראומטיות יכולות להשפיע על האופן שבו אנו מבינים את עצמנו, אנשים אחרים ואת העולם. תגובות שסייעו לנו במקור לשרוד - להישאר דרוכים, להתרחק, לדכא רגשות, להימנע מתזכורות או לשמור על שליטה - עשויות להימשך גם לאחר שהסכנה חלפה ולהתחיל להפריע למערכות היחסים ולחיי היומיום.
כאשר תסמינים משמעותיים נמשכים לאורך זמן או פוגעים במידה ניכרת בתפקוד, כדאי לפנות להערכה מקצועית. PTSD הוא מצב קליני מוגדר, ולא שם אחר לכך שאדם עבר חוויה קשה מאוד. חשיפה לאירוע שעלול להיות טראומטי והתפתחות של PTSD אינן אותו הדבר.
טראומה גם אינה גורל. החלמה היא שכיחה, ומערכות יחסים תומכות, חוסן טבעי, נסיבות חיים בטוחות יותר וטיפול מקצועי מתאים בעת הצורך יכולים לשנות במידה משמעותית את מהלך ההתמודדות.
עבור גברים מסוימים, טראומה נושאת עמה נטל נוסף של בושה. תחושות של פחד, הצפה, חוסר יכולת לתפקד כפי שתפקדו בעבר או אובדן תחושת השליטה עלולות להתנגש בציפייה להישאר חזקים, מסוגלים, עצמאיים ופשוט "להיות גברים". לכן גבר עשוי להתמודד לא רק עם השפעותיו של מה שקרה לו, אלא גם עם השיפוט העצמי על עצם העובדה שהושפע ממנו.
במרכז לגבריות בריאה אנו רואים בטראומה פרק אחד בסיפור חייו של גבר, לא את הסיפור כולו. הכרה בהשפעותיה יכולה לעזור לנו להבין תגובות שאחרת עשויות להיראות מבלבלות או מביישות. אבל הבנת הטראומה צריכה בסופו של דבר להעניק לנו חופש רב יותר בהווה - ולא להפוך את העבר לזהות קבועה.
צמיחה מתרחשת לעיתים מתוך הכרה בעבר, מבלי לאפשר לו לקבוע את העתיד.
כעס
כעס הוא רגש אנושי בסיסי העשוי להתעורר כאשר אנו חשים מאוימים, מתוסכלים, פגועים, מקופחים, כאשר מתגרים בנו, או כשאיננו מקבלים דבר שחשוב לנו. כעס יכול לנוע בין גירוי קל לזעם עצום. הוא אינו בהכרח רגש בעייתי או תוקפני. בדומה לרגשות אחרים, כעס מספק לנו מידע: משהו אינו כשורה, משהו מרגיש לא הוגן, מאיים, דורש תשומת לב.
כעס הוא רגש; תוקפנות היא התנהגות. אפשר לחוש כעס מבלי לתקוף, לאיים או לפגוע באיש. ההבחנה בין השניים היא חלק חשוב מהיכולת לנהל כעס באופן בריא.
- מתח גופני, דופק מואץ, אגרופים קפוצים או תחושה שהגוף "מתחמם".
- מחשבות חוזרות ונשנות על אירוע מרגיז או פוגע.
- רגישות מוגברת לחוסר כבוד, דחייה, ביקורת או חוסר צדק.
- הסתגרות, התרחקות רגשית או סירוב לתקשר.
הרמת קול, ויכוחים, ביקורתיות או נטייה לעימותים.
כעס לרוב מסתיר רגשות פגיעים יותר, כגון השפלה, פחד, בושה, אכזבה או חוסר אונים. היכולת להבחין בין הרגשות הללו חשובה לניהול הכעס.
כעס יכול להיות אנרגיה מועילה. הוא עשוי לאותת לנו שגבול נחצה, להניע אותנו להתמודד עם חוסר צדק, להגן על עצמנו או על אחרים, ולספק את האנרגיה הדרושה לטיפול בבעיה. לכן, המטרה אינה לבטל את הכעס אלא לזהות אותו, להבין מה הוא מאותת לנו ולהחליט כיצד לפעול בעקבותיו. זהו כעס המנוהל באופן בריא.
בעיות מתעוררות כאשר הכעס נעשה תכוף או בלתי מידתי. כאשר הוא מופנה כלפי חוץ, קשה לעיתים לשלוט בו, והוא עלול להתבטא בתוקפנות, בהפחדה, בבוז או באלימות. כאשר הוא מופנה פנימה או אינו מקבל ביטוי ישיר, הוא עלול להזיק לנו ולאחרים. כעס שאינו מבוטא או שמבוטא באופן לקוי עלול לתרום לטינה, לריחוק רגשי, להתנהגות פסיבית־תוקפנית, להתפרצויות פתאומיות, למתח מתמשך, לשתיקות עוינות, להסתגרות ולצורות אחרות של התנהגות פוגענית מבחינה רגשית.
כאשר אנו לומדים לזהות את הכעס ולהשהות את התגובה מספיק זמן כדי להבין את מקורו ולחשוב עליו, נפתחות בפנינו אפשרויות נוספות לבחור כיצד לפעול. ככל שניטיב לבטא את הכעס באופן מווסת ובונה, כך נוכל להשתמש בו ביעילות רבה יותר, במקום לאפשר לו לשלוט בנו.
לכעס יש מקום מיוחד בעולמם הרגשי של נערים וגברים רבים. נערים לומדים שכעס הוא רגש גברי מקובל יותר מבלבול, עצב, ספקות, פחד או פגיעה. כתוצאה מכך, חוויות רגשיות שונות מאוד עשויות להתבטא באמצעות אותו ערוץ רגשי מוכר: כעס, והתנהגות .
אין פירוש הדבר שכעסם של גברים בהכרח מסתיר רגש אחר, או שהכעס עצמו הוא בעיה. לעיתים גבר כועס מסיבה וטבה לכעוס מולה. ההבחנה בין בין כעס שמאותת לנו על דבר מה משמעותי לבין כעס שהפך לתגובה אוטומטית, עוזרת מאד בחיים. אפשר לפתח אותה על ידי הגברת מודעות למצבים בהם אני מתכעס ("תופס עצבים").
גבריות בריאה מזהה כעס מבלי להיות מופעלת על ידו, ומבטאת אותו מתוך בחירה מדוע - איך ומתי. אין חיים ללא כעס, וגם אין לשלוט בו תמיד כרצוננו. חוזק מנטלי מתבטא ביכולת לזהות כעס, להבין מה עומד מאחוריו, ומה אני רוצה לעשות אתו. לפרוק אותו עם עצמי בראשי או לבטא אותו. אם החוצה כלפי אדם אחר, אסרטיביות עוזרת, מבלי לאבד שליטה על עצמנו או לפגוע באחרים שלא לצורך.
ניהול נכון של כעס אינו עוסק בביטולו, אלא בהרחבת יכולת הבחירה שלנו כיצד ומתי לבטא אותו ומה לעשות בו.
מודעות עצמית
מודעות עצמית היא היכולת לזהות ולהבין את המחשבות, הרגשות, המניעים, החוזקות, המגבלות, הערכים ודפוסי ההתנהגות החוזרים שלנו.
מודעות עצמית אינה דבר שיש לנו או שאין לנו. כל אדם מפתח מידה מסוימת של מודעות עצמית כבר בילדות המוקדמת, והיא ממשיכה להעמיק לאורך החיים. ככל שאנו סקרנים יותר לגבי עצמנו ומוכנים יותר להתבונן פנימה, כך אנו נעשים מודעים יותר למה שאנחנו חושבים, מרגישים, צריכים ומעריכים. מודעות עצמית רבה יותר מאפשרת לנו להגיב פחות באופן אוטומטי ללחצים חיצוניים, לציפיות חברתיות ולהרגלים ישנים, ולפעול יותר מתוך הבנה ברורה של מי אנחנו ומה באמת חשוב לנו.
- לזהות מה מעורר בנו תגובות רגשיות.
- לזהות דפוסים החוזרים על עצמם במערכות היחסים שלנו.
- להבין את ההבדל בין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שאנחנו עושים.
- להיות מוכנים לבחון את התרומה שלנו לבעיה.
- להתבונן בחוויות ולחשוב עליהן במקום רק להגיב אליהן.
מודעות עצמית היא בסיס לצמיחה אישית. היא מאפשרת לנו לקבל החלטות מכוונות יותר, לשפר את מערכות היחסים שלנו ולהתמודד עם אתגרים בבהירות רבה יותר, במקום לפעול באופן אוטומטי.
מודעות עצמית היא הניגוד לחוסר ידיעה, ולכן היא דרך מתמשכת להשיג יכולת רבה יותר לנהל את חיינו. האמירה ש"בורות היא אושר" נכונה לעיתים רחוקות. ככל שאנו מבינים טוב יותר מה מניע אותנו, מה מפעיל אותנו ואילו דפוסים אנו מביאים איתנו, כך גדלה יכולתנו לבחור מה לעשות איתם.
במרכז לגבריות בריאה אנו רואים במודעות עצמית אחד היסודות של גבריות בריאה. היא מאפשרת לגברים לחיות פחות על פי ציפיות חיצוניות לגבי האופן שבו גבר "אמור" לחשוב, להרגיש או להתנהג. גבר שמכיר את עצמו מונע פחות על ידי דחפים, פחדים או הצורך באישור חיצוני. במקום זאת, הוא מסוגל יותר לקבל החלטות התואמות את ערכיו, את מערכות היחסים שלו ואת הגבר שהוא רוצה להיות.
במסורות פילוסופיות והתבוננותיות רבות, ובהן מסורות מדיטציה מן המזרח, טיפוח המודעות העצמית נתפס זה מכבר כדרך לחוכמה ולחופש גדולים יותר. הפסיכולוגיה הגיעה למסקנה דומה. הבנה עמוקה יותר של עצמנו אינה מעלימה את אתגרי החיים, אך היא מסייעת לנו להתמודד איתם בבהירות, בכוונה ובנאמנות רבה יותר לעצמנו.
אי אפשר לשנות את מה שאיננו מזהים.
מוקד שליטה פנימי (Internal Locus of Control)
מוקד שליטה פנימי הוא הנטייה להאמין שלבחירות שלנו, למעשינו ולתגובותינו יש השפעה משמעותית על חיינו. אין פירוש הדבר שאנחנו שולטים בכל מה שקורה לנו. חלק גדול מהחיים נמצא מחוץ לשליטתנו: היכן נולדנו, התנהגותם של אחרים, מחלות, אובדן, אירועים פוליטיים, מלחמות, נסיבות כלכליות וגם מזל רע.
לכן, השאלה המרכזית היא: "מה אני יכול לעשות לנוכח המציאות הקיימת?"
- להבחין בין הדברים שביכולתך להשפיע עליהם לבין אלה שאינם בשליטתך.
- לקחת אחריות על הבחירות שלך, מבלי להניח שאתה אחראי לכל מה שקורה.
- לשאול "מה אני יכול לעשות עכשיו?" במקום להתמקד רק במה שאחרים צריכים לעשות, או במה שנעשה לך.
- לעבוד על ההתנהגות שלך במערכות יחסים, במקום לנסות בעיקר לשנות את האדם האחר.
- להתמודד עם אכזבה, חוסר ודאות ושינויים מבלי לוותר עהיכולת לפעול.
- לבחור כיצד להבין, לפרש ולהגיב לנסיבות קשות.
- לפעול מתוך הערכים והיכולות שלך, במקום להתנות את התנהגותך במאמציו, במחוותיו או באופיו של אדם אחר. כך נוצר עוגן פנימי.
החיים אינם מושלמים ולעיתים קרובות אינם הוגנים. מערכות יחסים מאכזבות אותנו, תקופות טובות מסתיימות, אנשים עוזבים, נסיבות משתנות ולעיתים קורים דברים שהם באמת לא צודקים.
מוקד שליטה פנימי אינו מתכחש למציאות הזאת. הוא מסייע לנו לזהות היכן עדיין קיימת לנו יכולת בחירה והשפעה בתוכה. ייתכן שאיננו יכולים לשלוט במה שקרה, בבחירותיו של אדם אחר או במה שיביא המחר, אך אנחנו יכולים להשפיע על המשמעות שאנחנו מעניקים לאירועים, על מה שאנחנו לומדים מהם ועל מה שנעשה בהמשך.
הדבר נעשה משמעותי במיוחד כאשר אנחנו מתנים את השינוי שלנו בשינוי של אדם אחר: "אני אפסיק כשתפסיקי", "אני אתאמץ כשתתאמצי", או "אני אפגין יותר חיבה כשתפגיני גם את". מוקד שליטה פנימי מאפשר לנו להוביל מתוך ההתנהגות שלנו: אם אני מאמין שמשהו צריך להשתנות, אני יכול להתחיל בחלק שלי. אין פירוש הדבר להשלים עם יחס פוגעני או להמשיך לתת ללא גבול. הפעולה שלנו יכולה להיות גם הצבת גבול, עימות, קבלה של המצב או עזיבה.
מוקד שליטה פנימי עשוי גם להגן מפני מצב שבו תחושת הקורבנות הופכת למרכז הזהות שלנו. העובדה שנעשה לנו עוול והבחירה לחיות בעיקר מתוך עמדה של קורבן אינן אותו הדבר. חשוב להכיר במה שקרה לנו, אך חשוב לא פחות לשקם את היכולת שלנו לפעול ולהשפיע על חיינו.
מוקד שליטה פנימי משתלב היטב עם תכונות גבריות חשובות כמו עצמאות, אחריות, יוזמה והכוונה עצמית. אולם עצמאות אמיתית אינה פירושה לא להזדקק לאיש. משמעותה לפתח בסיס פנימי יציב דיו, כך שרווחתנו הנפשית לא תהיה תלויה לחלוטין באישורם, בהתנהגותם או בבחירותיהם של אחרים.
במערכות יחסים, פירוש הדבר לשאול פחות "איך אני גורם לאדם האחר להשתנות?" ויותר "מה ביכולתי להבין, לשנות, לקבל, להתמודד איתו או לעזוב?" איננו יכולים לשלוט בתנאי החיים, אך אנחנו יכולים להשתפר ביכולתנו להחליט כיצד להתמודד איתם.
העולם מציב בפנינו מציאות. יכולת ההשפעה שלנו מתחילה במה שאנחנו בוחרים לעשות איתה.
מנגנוני הגנה
מנגנוני הגנה הם אסטרטגיות פסיכולוגיות אוטומטיות המגינות עלינו מפני כאב רגשי, חרדה, בושה או מחשבות לא נעימות. מנגנונים אלו תוארו לראשונה על ידי זיגמונד פרויד, ובהמשך פותחו על ידי חוקרים ותיאורטיקנים רבים נוספים. מנגנוני הגנה אכן מגינים עלינו, לרוב הם פועלים מחוץ למודעות שלנו, וחלקם עלולים להפוך לדפוסי התנהגות שפוגעים באיכות החיים שלנו.
- להכחיש דברים שלא נעים לך להתמודד איתם.
- לשכנע את עצמך שמשהו "לא חשוב" או "לא אכפת לך", אף שבפועל הוא פוגע בך.
- למצוא תירוצים במקום להודות בטעות.
- להאשים אחרים בבעיות שקשה לך להתמודד איתן בעצמך.
- להימנע משיחות קשות משום שהן מעוררות תחושות רגשיות שקשה לשאת.
- להגיב בכעס כאשר אתה חש פגיע או מתבייש.
מנגנוני הגנה מסייעים לנו להתמודד עם קשיים בטווח הקצר, אך כאשר הם הופכים להרגל קבוע, הם עלולים לעוות את תפיסת המציאות שלנו, להקשות על התבוננות עצמית ולפגוע במערכות יחסים בריאות. היכולת לזהות אותם היא צעד חשוב בדרך ליתר מודעות עצמית והתפתחות רגשית.
כפי ששמם מרמז, מנגנוני ההגנה מגינים עלינו ומסייעים לנו לשמור על תחושת היציבות הנפשית שלנו. כולנו משתמשים בהם באופן קבוע. כמו בדברים רבים אחרים, השאלה היא של מידה: שימוש מוגזם ונוקשה במנגנוני הגנה עלול להפוך למכשול במערכות יחסים טובות.
כולנו משתמשים במנגנוני הגנה – הם חלק מהיותנו בני אדם. המטרה אינה להיפטר מהם, אלא ללמוד לזהות אותם. ככל שאנו מודעים יותר לתגובות האוטומטיות שלנו, כך גדלה יכולתנו לבחור בתגובות בריאות ומועילות יותר.
מודעות הופכת תגובות אוטומטיות לבחירות מודעות.
סערות רגשיות (Emotional Volatility)
אלו החווים מצבי רוח סוערים (או במילים מקצועיות יותר - תנודתיות רגשית) לעיתים קרובות, נוטים לתגובות רגשיות מהירות ועוצמתיות, שקשה לשלוט בהן, לווסת אותן או לצפות אותן מראש.
- תגובה רגשית עוצמתית הרבה מעבר למה שהמצב לכאורה מצדיק.
- חילוקי דעות קטנים שהופכים לעיתים קרובות לוויכוחים סוערים.
- אמירת דברים מתוך כעס, שלאחר מכן מתחרטים עליהם.
- שינויים חדים במצב הרוח בתוך פרק זמן קצר.
- קושי להירגע לאחר סערה רגשית.
כשהנטייה למצבי רוח מתחלפים וסערות רגשיות נותרת לא מטופלת היא מייצרת חוסר יציבות במערכות יחסים; היא מקשה על אנשים קרובים לדעת למה לצפות מאיתנו ולרצות לבלות אתנו. נטייה זו מובילה ליחסים רוויים באי־הבנות, חרטה וקונפליקטים חוזרים.
תנודתיות רגשית אינה סימן לחולשה או ל"אופי רע". לעיתים קרובות היא משקפת מתח נפשי, כאב רגשי שלא עובד או היעדר הזדמנויות ללמידה של מיומנויות של ויסות רגשי. החדשות הטובות הן שניתן לפתח ולשפר מיומנויות אלו לאורך החיים.
רגשות עזים הם חלק טבעי מהחיים, אך אל לאדם להיות נתון לחסדיהם.
פגיעות
פגיעות היא היכולת לבטא בפתיחות מחשבות, רגשות, צרכים, פחדים או חוסר ודאות, למרות האפשרות להידחות, לא להיות מובנים או להתאכזב. היא דורשת אמון ותחושת ביטחון במערכת היחסים. אצל מבוגרים, היא מבטאת את הבגרות להכיר בכך שאיננו מושלמים, ושמותר לנו להזדקק לעזרה ולהכיר בקשיים שלנו בעת הצורך.
- לומר לבת או לבן הזוג מה אתה באמת מרגיש וצריך, במקום לצפות שיבינו זאת בעצמם.
- להכיר במצבים בהם נפגעת ממישהו או משהו.
- לחוש כמה שיותר נוח לבקש עזרה כשאתה זקוק לה.
- להכיר בטעויות שלך מבלי להיכנס למגננה.
- לשתף בתקוות או בפחדים שיש להם משמעות אישית עבורך.
היכולת להפגין פגיעות מאפשרת לאנשים אחרים להכיר אותנו כפי שאנחנו באמת. בלעדיה, מערכות יחסים נותרות לעיתים חלקיות. הן עשויות להיות מנומסות ומתפקדות היטב, אך להישאר מוגבלות מבחינה רגשית או מרוחקות. אף שהנכונות לחשוף את עצמנו כרוכה בסיכון מסוים, היא גם אחד היסודות של אמון, אינטימיות וקרבה רגשית.
אצל רוב רובם של הגברים קיימת בושה עמוקה בפני חשיפת חולשות. בנים מחונכים ליכולת עמידה, ביצוע והובלה. מול זה, חשיפת פגיעות או מגבלות לבצע מרגישות לגברים רבים כחולשה וכשלון. למעשה, במערכות יחסים קרובות חשיפת פגיעות היא לעיתים קרובות דווקא ביטוי לביטחון עצמי והכרה כי אנו בני אנוש, ולעיתים גם פגיעים, חלשים, חוששים, זקוקים לעזרה. הנינוחות להיות גם פגיעים אינה מתרגמת לשיתוף אחרים "בהכל" ובכל מצב, אלא יותר היכולת להיות גם חזקים וגם פגיעים לסירוגין, בנסיבות שתמיד משתנות כגלגל, לפעמים מעלה ולפעמים מטה.
חוזק במערכות יחסים כולל גם את היכולת להיות אמיתי מבלי להעמיד פנים.
פתרון בעיות ביחסים
היכולת לפתור בעיות (קונפליקטים) משתנה בין אנשים והיא המיומנות להתמודד עם חילוקי דעות בדרכים המקדמות הבנה, ותנועה לפתרון . ביחסים קבועים הפתרונות הם פעמים רבות פשרה, וזו ברירה אנושית ומועילה בהרבה מובנים. וכשיש הקשבה, והבנה של האחר, אפשר לדון באפשרויות לפתרון. בעיות שנפתרות בצורה טובה מספיק, מחזקות את מערכת יחסים במקום לערער אותן.
- להקשיב לפני שממהרים להתגונן.
- להבהיר את דעתי בצורה מווסתת ועניינית.
- להתמקד בבעיה במקום לתקוף את האדם האחר.
- לחפש פתרונות במקום לנסות "לנצח".
- לקחת אחריות על חלקך בקונפליקט.
- לחזור לשיחות קשות לאחר שהרגשות נרגעו.
קונפליקטים הם חלק טבעי מחיי היומיום וממערכות יחסים קרובות. מערכות יחסים בריאות אינן מתאפיינות בהיעדר קונפליקטים, אלא באופן שבו מתמודדים איתם. היכולת ליישב חילוקי דעות ולתקן את מה שנפגע בקשר מחזקת את האמון, את תחושת הביטחון ואת שביעות הרצון ממערכת היחסים לאורך זמן.
גברים רבים בימינו נמנעים מעימותים וממחלוקות ביחסים. ככלל, מייחסים לגברים נטייה לדבר פחות את עצמם ואת מה שהם חושבים ומרגישים, אף שהם תמיד חושבים ומרגישים משהו. ואת זה אדם בוגר צריך לדרוש מעצמו - לדעת בעת קונפליקט, בייחוד אם הוא משמעותי - מה הוא חושב על העניין, מה הוא מרגיש (אם הוא מתחבר לרגש כזה או אחר), ואיך לבטא זאת. ללמוד אם צריך את המיומנויות האלו של ביטוי מחשבות, עמדות, רצונות, גבולות - מבלי להימנע, מבלי להתנתק, ומבלי לדחוס תסכול ומבלי ל"התפוצץ".
תקשורת טובה היא למעשה היכולת להתמודד היטב עם קונפליקטים. מערכות יחסים לא מסתיימות לרוב על חוסר הסכמה. לעיתים קרובות יותר, הן מסתיימות כשצד אחד או שניהם, מרגישים שהם אינם נשמעים.
המטרה בקונפליקט אינה ניצחון, אלא הבנה והתקדמות.
תלות
תלות היא הצורך להישען על אנשים אחרים לקבלת תמיכה רגשית, הכוונה, הרגעה, עזרה מעשית או קרבה. מעצם היותנו יצורים חברתיים, תלות הדדית מתקיימת במרבית מערכות היחסים שלנו והיא חלק טבעי מהחיים האנושיים. ביחסים קרובים ובריאים מתקיימות צורות שונות של תלות הדדית לאורך החיים (Interdependence).
לנוכח ההערכה הרבה לעצמאות, תלות עשויה להיתפס כמצב לא רצוי, ואכן, תלות עלולה להיות גם מקור לפגיעות. היכולת להיות עצמאי, בעיקר ברמה הנפשית, מפחיתה את תלותנו באנשים אחרים כמקור לרווחה נפשית. במערכות יחסים קרובות ובריאות אנחנו נותנים ומקבלים, נשענים ומהווים משענת, מפרים ומופרים – ביחסי תלות הדדית המבוססים על אמון וביטחון, ומאפשרים לנו להישען על האחר מבלי לאבד את עצמאותנו.
מערכות יחסים בריאות בין מבוגרים נהנות מאיזון בין עצמאות לתלות.
תלות בריאה עשויה להתבטא ב:
- לפנות לאדם שאתה סומך עליו לקבלת נחמה, עצה או תמיכה.
- לבקש עזרה כשאתה זקוק לה.
- לאפשר לאדם אחר לדאוג לך כאשר אתה מתמודד עם קושי.
- להישען על בת או בן זוג מבלי לוותר על הזהות, שיקול הדעת או האחריות האישית שלך.
- להיות מסוגל גם להעניק תמיכה וגם לקבל אותה.
- לתת אמון באדם אחר ולשחרר הצורך לשלוט "בהכל" כל הזמן.
תלות הופכת לבעייתית כאשר היכולת שלנו לתפקד, לקבל החלטות או לחוש ביטחון תלויה במידה מוגזמת בנוכחותו, באישורו, בהרגעתו או בבחירותיו של אדם אחר.
תלות מוגזמת עלולה להפוך אותנו לפגיעים להחלטות של אחרים ולהקשות עלינו לקחת אחריות על חיינו. הפחד לאבד מערכת יחסים עלול להוביל לכניעות, לצורך מוגזם בקבלת אישורים והרגעה, לקנאה, להתנהגות שתלטנית או להישארות במערכות יחסים פוגעניות.
אולם גם לקיצוניות ההפוכה יש מחיר. סירוב להישען על אדם אחר עלול ליצור ריחוק רגשי ובדידות. מערכות יחסים קרובות כרוכות בתנועה טבעית של נתינה וקבלה: לפעמים אנחנו החזקים עבור האדם האחר, ולפעמים אנחנו מאפשרים לו להיות חזק עבורנו.
לכן, בגרות אינה פירושה להיות עצמאי לחלוטין. משמעותה לפתח מספיק עצמאות כדי לעמוד על הרגליים שלנו, ובו בזמן לשמור על היכולת להישען על אחרים כאשר הדבר מתאים ונחוץ.
תלות עשויה להיות מורכבת במיוחד עבור גברים. נערים רבים גדלים עם המסר שמסוגלות, עצמאות, הסתמכות על עצמם ושליטה במצב הם סימנים לחוזק. תכונות אלו עשויות לשרת גברים היטב, אך הן גם עלולות לגרום לכך שהצורך להישען על אדם אחר יעורר אי־נוחות, ואפילו יאיים על תחושת הגבריות שלהם.
עבור גברים מסוימים, גם ההיסטוריה האישית מוסיפה לקושי. חוויות קודמות של דחייה, מערכות יחסים לא יציבות או התנסויות כואבות אחרות עלולות להקשות על יצירת קרבה. להיפתח, לשתף בחוסר ודאות, לתת אמון באדם אחר, לבקש תמיכה ולאפשר למישהו אחר להוביל, כל אלה מחייבים ויתור מסוים על שליטה. לכן, גבר עשוי להיות טוב מאוד בלהיות אדם שאחרים יכולים לסמוך עליו, ובו בזמן להתקשות מאוד להישען בעצמו על אחרים.
אינטימיות מחייבת את שתי היכולות. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשאת באחריות לחיינו, אך מערכות יחסים קרובות מחייבות גם רגעים שבהם איננו אלה שמחזיקים את ההגה.
חוזק כולל גם את היכולת לדעת מתי לעמוד בכוחות עצמנו ומתי בטוח להישען על אדם אחר.
Strength includes knowing when to stand on our own and when it is safe to rely on someone else.
תקשורת
תקשורת היא התהליך שבאמצעותו אנשים מחליפים מידע, מחשבות, רגשות, צרכים וכוונות. היא כוללת לא רק את מה שאנחנו אומרים, אלא גם את האופן שבו אנחנו אומרים זאת, את יכולתנו להקשיב, את מה שאיננו אומרים ואת המידה שבה אנחנו מבינים זה את זה.
תקשורת טובה אינה מחייבת הסכמה בכל דבר או הימנעות מעימותים. משמעותה היא היכולת לבטא את עצמנו באופן ברור ומכבד, ובו בזמן להישאר פתוחים לשמוע את מה שהאדם האחר מנסה לומר לנו.
עיקרון יסודי בתקשורת טובה הוא ההבחנה בין הבנה לבין הסכמה. הבנת דבריו וכוונותיו של האדם האחר חיונית לכל התמודדות בונה עם קונפליקט בין־אישי. הסכמה אינה הכרחית. היא עשויה להגיע בהמשך, לאחר שכל צד עשה מאמץ אמיתי להבין את עמדתו של האחר, וכל אחד נותר חופשי להסכים או לחלוק עליה.
תקשורת טובה כוללת כמה שיותר מהמאפיינים הבאים:
- תשומת לב לטון הדיבור, להבעות הפנים, לשפת הגוף ולעיתוי הדברים.
- ניסיון לומר בבירור מה אתה חושב, מרגיש, רוצה או צריך.
- הקשבה מבלי לקטוע מיד את דברי האחר, להתגונן או להכין בראש את התשובה שלך.
- שאילת שאלות הבהרה כאשר אינך בטוח למה האדם האחר מתכוון, במקום להניח שאתה כבר יודע.
- היכולת להביע אי־הסכמה מבלי לתקוף, להשפיל או להסתגר.
- זיהוי מצבים שבהם הרגשות סוערים מדי לשיחה מועילה, וחזרה לשיחה לאחר שנרגעים.
- נכונות להבהיר את דבריך, להתנצל או לתקן את עצמך כאשר המסר שלך לא הובן כראוי או כאשר אתה מגלה שטעית.
- נכונות לדבר על נושאים קשים במקום להימנע מהם שוב ושוב.
תקשורת היא אחת היכולות האנושיות הבסיסיות ביותר שלנו. היא אחד האמצעים המרכזיים שבאמצעותם מערכות יחסים נבנות, נשמרות ומשתקמות. איננו יכולים לצפות מאנשים אחרים לדעת בדיוק מה אנחנו חושבים, מרגישים, צריכים או מתכוונים לומר. כאשר התקשורת אינה ברורה, נמנעת, מתגוננת, תוקפנית או נעדרת, אי־הבנות מצטברות, ואנשים מתחילים לעיתים להגיב למה שהם מניחים שהאדם האחר התכוון לומר, ולא למה שהתכוון באמת.
תקשורת טובה היא גם הרבה מעבר ליכולת לדבר היטב. הקשבה, עיתוי נכון, סקרנות והיכולת לשאת אי־הסכמה חשובים לא פחות. גם אנשים שאכפת להם מאוד זה מזה עלולים לפתח דפוסי תקשורת הרסניים כאשר הם מרבים לבקר, להתגונן, להסתגר או מפסיקים לנסות להבין זה את זה.
מיומנויות תקשורת אינן מבטיחות הסכמה, ומערכות יחסים טובות אינן תלויות בהימנעות מקונפליקטים. דווקא במערכות יחסים ארוכות טווח, היכולת להתמודד בהצלחה עם חילוקי דעות היא אחת הדרכים שבהן הקשר מתפתח ומתחזק. כאשר קונפליקטים מנוהלים היטב, בני הזוג לומדים להכיר טוב יותר את צרכיו, רגישויותיו, גבולותיו ונקודות המבט של האחר. בעיות שיצרו בתחילה ריחוק עשויות להפוך להזדמנויות להבנה ולקרבה גדולות יותר. לאורך זמן, התנסויות חוזרות בפתרון קשיים משותפים בונות אמון ומחזקות את מערכת היחסים.
עם זאת, תקשורת טובה אינה אפשרית בכל מצב. לעיתים הרגשות סוערים מדי, האדם האחר אינו מוכן לשיח בונה, או שהמשך השיחה פשוט אינו מוביל לשום מקום. גם היכולת לזהות מצבים כאלה, ולדעת מתי לעצור, להרפות או לקבל את העובדה שלא תמיד ניתן להגיע להסכמה, היא חלק מתקשורת טובה. היא מחייבת אותנו לתקשר בכנות עם עצמנו ולזהות מתי עשינו די.
לכן, תקשורת טובה אינה רק דרך למנוע בעיות במערכות יחסים. היא אחד האמצעים המרכזיים שבאמצעותם נבנות מערכות יחסים מספקות, נשמרות וממשיכות להתפתח לאורך זמן.
נערים רבים גדלים כשהם לומדים לתקשר ביעילות כאשר יש משימה לבצע, בעיה לפתור, מידע להעביר או עמדה להגן עליה. לעומת זאת, הם עשויים להתנסות הרבה פחות בשיחות על חוסר ודאות, צרכים רגשיים, אכזבה, פגיעות או על מה שמתרחש מבחינה רגשית בתוך מערכת יחסים.
אין פירוש הדבר שגברים הם מטבעם אנשי תקשורת פחות טובים. תקשורת היא במידה רבה אוסף של מיומנויות שניתן ללמוד ולשפר לאורך החיים. עבור גברים, שיפור מיומנויות התקשורת אינו מחייב ויתור על ישירות, עצמאות או העדפה לפתרון בעיות. משמעותו היא הרחבת מגוון הדרכים העומדות לרשותנו לתקשר – לדעת מתי לפתור בעיה, מתי לשאול, מתי להסביר ומתי להקשיב; מתי להפסיק לדבר, מתי להרפות ומתי לאפשר לעצמנו להישען על אדם אחר.
במערכות יחסים קרובות במיוחד, חשוב לנו שיבינו אותנו, אך חשוב לא פחות שנבין את האדם האחר. תקשורת טובה מחייבת מספיק ביטחון כדי לדבר בכנות, ומספיק פתיחות כדי להקשיב. כאשר אנחנו מקשיבים בפתיחות, אנחנו מגלים לא פעם שלא הבנו הכול נכון.
תקשורת טובה מסייעת לנו לפתור בעיות בדרכים שמאפשרות לנו לצמוח יחד.